קצת עלי

 למה אמנות?

אני אמנית מאז שאני זוכרת את עצמי. נמשכת לנפלאות האור והצבע מגיל מאוד קטן. אמי רקדנית, מכורה לתנועה וכל הקשור בה, שלחה אותי לרקוד כבר מגיל 3. 
שעות רבות של האזנה לפסנתר כשאני מניעה בריקוד את כל גופי היוו קרקע פורייה לפיתוח הדמיון.
הייתי מדמיינת עפרונות בקצה בהונות הרגליים ואינסוף צבעים נשפכים לי מקצות אצבעות הידיים משפריצים ומותזים לכל עבר, יוצרים שובלים של תנועותיי בחלל.

למה סין?

אמי וסבתי (שנולדו באותו היום אך בשנים שונות) לשתיהן אהבה בלתי מוסברת לאסתטיקה אסייתית.
מוקפת במסכות, פסלונים, פסלים, מגילות, ציורים, בדים, חלוקים, שמלות, שטיחים, שידות, מנורות, כלי הגשה, סידורי פרחים… חפצים טומנים סוד…
אין ספור סיפורי מסעות על ארצות אחרות, אנשים, טעמים, ריחות…
אך היפה מכולן- המחיצה הסינית של אמא. שחורה, מעוטרת בציורי נשים ובתים מרחפים על משטח ללא נקודת עומק. מקושטת דוגמאות זהב.
אסור היה לגעת בה אך כילדה סקרנית תמיד תהיתי לי מה נמצא שם מאחוריה. מה היא מסתירה.

ומכאן יצאתי בוגרת תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ואמנות באוניברסיטת חיפה. בוגרת התכנית לתואר שני באמנות במדרשה לאמנות בית ברל.
סטודנטית לתואר שני במזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. חייתי בסין שם ספגתי רבות מן התרבות והאמנות המקומית והעכשווית.

לימים הסתבר שהמחיצה כנראה יפנית.