הצייר הסיני המודרני פו באו ש – מחבק האבנים

במבט ראשון ושטחי נדמה שפו באו ש הוא אמן מסורתי, עוסק במדיום של הדיו, בציורי נוף ודמויות.
בציורי הדמויות שלו, הדמויות לבושות בגדים סינים עתיקים ומסורתיים. נדמה כי טכניקת הדיו בה הוא עושה שימוש היא מסורתית. וכן העיסוק בגילוף כאומנות (craft) סינית מסורתית מדגישה אולי את היותו אמן הממשיך ליישם ולממש את המסורות הסיניות העתיקות.

פו באו ש - במעל ההר - כתמי דיו מופשטים- שנות ה-40

Fu Baoshi- Mountain Dwelling 1940s

ומנגד, עם היותו מיומן מאוד בשיטת ציורי הדיו המסורתית, עבודותיו לעיתים נראות "מודרניות". הצורות החצי אבסטרקטיות, משיכות המכחול הקינטיות, והחומריות של הדיו מזכירים לנו ציורים מודרניסטים מערביים כמו של פול סזאן וואסילי קאנדינסקי. על אף שהוא בהחלט היה מודע לעמיתים מערביים אלה, הוא חיפש אחר מקורות למודרניות במזרח אסיה- וליפן היה חלק ניכר בחיפושיו. (Chung, 4)

תערוכה מופלאה של ציוריו והחותמות שגיף הוצגה בשנת 2012 במוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק, תחת הכותרת:
Chinese Art in an Age of Revolution: Fu Baoshi (1904–1965)

הוא נולד בשם פו צ'אנג שנג (Fu Chengsheng) למשפחה ענייה במחוז ג'יאנג שי, בעיר נאנ צ'אנג. עד גיל 14 הוא אינו מקבל השכלה פורמלית כלשהי. אביו, פו דה גווי Fu DeGui היה איכר שעזב את משפחתו בXinYu עקב מחלה, והיה מתקן מטריות לפרנסתו. אמו הייתה איכרה. על אף שהמצב הכלכלי של המשפחה מנע מפו באו ש הקטן ללכת ללמוד, הדחף היצירתי שלו כבר החל לחפש ביטוי בגיל מאוד צעיר. הוא ראה ציורים על כלי פורצלן, קבל השראה והחל לצייר כבר בגיל 6. בזכות חבר משפחה קיבל אישור להשתתף באופן לא פורמלי בשיעורים פרטיים של לימודי סינית קלאסית. כדי להקל על המצב הכלכלי של משפחתו, עבד כשוליה בחנות קרמיקה כשהיה בן 12.

כבר בגיל 7 או 8 כשידע כתיבת סימניות בסיסית, קיבל השראה רבה מן הכתב והחל לחרוט סימניות על חותמות אבן ועץ וליצור עיצובים גרפיים לכתב הסיני. הוא המשיך ופיתח מיומנות זו במשך כל חיו.

ב-1917, בהיותו בן 14, פו נכנס ללמוד באופן פורמלי בחטיבה היסודית של בית הספר הנורמלי הראשון בג'יאנג שי ומשם ממשיך ללימודי תיכון ( 1921-26) שהכינו אותו להיות מורה. בתחילה בחר בלימודי השפה האנגלית אבל אז בחר לשנות את ההתמחות שלו לאמנות. מותו של אביו באותה השנה, 1921 הוסיף מתח למצב הכלכלי ופו החל למכור חותמות שחרט והכין ובהתאמה שינה את שמו ל 'באו ש' Baoshi בעל המשמעות מחבק האבנים 抱石.

פו באו ש - גשם בין ערביים - 1945

Fu Baoshi – Whispering Rain at Dusk 1945

מלבד תרגום השם כביטוי לתשוקה שהייתה לו כלפי חריטה וגילוף חותמות, פרשנויות נוספות ניתנו לשמו, האחת היא השערה שהשם הוא ביטוי להערצתו כלפי המשורר ההיסטורי Qu Yuan שבגלות אשר בצער צעד למעמקי נהר מילואו בעודו מחבק אבנים.

פו מגיע ליפן בין השנים 1933-35 עם מטרה מאוד מסוימת, לקדם את ההשכלה שלו ולהרחיב את התפיסה האמנותית שלו. הוא מתמקד בלימודי תולדות האמנות ותרגום של טקסטים יפנים וכן מכין יצירות לקראת תערוכת יחיד שלו בטוקיו. במשך תקופה זו בה הוא שוהה ביפן ומעמיק בלימודי האמנות המעשית ובלימודי תולדות האמנות הוא סופג השפעות משמעותיות ממוריו בפרט ומעולם האמנות של יפן בכלל.  השפעות אלה אינן נעלמות אלא חוזרות ומופיעות בגוף עבודותיו בכל פעם באופן יותר יציב, עמוק ומדויק, בהמשך חיו, עוד עשרות שנים לאחר שהייתו ביפן.