לאחרונה הייתה לנו הזכות להיות עדים לרגע היסטורי שתועד וצויין כמובן בזכות יצירת אמנות מופלאה. הרגע בו ביבי הפך לטוטם, פסל מזהב.
כנהוג במדינות שונות ברחבי העולם, הצבת פסל העומד במרכזה של כיכר גדולה הממוקמת למרגלות הממסד הראשי/ממשלה/עירייה, ומטרתו לשקף ולסמל לאומה/ציבור/עם את השקפת העולם וערכי היסוד של הממלכה השולטת באותו עידן. אירוע מרגש וביקורתי שכזה הזכיר לי את ההצבה הרגעית של אלת הדמוקרטיה בכיכר טיאן אן מן, ממש אל מול דיוקנו של מאו, אי אז באירועי 1989, אך במחשבה שניה החלטתי דווקא לכתוב על הציניות הקסומה של האמן הסיני – יואה מין ג'ון– שפשוט לא מפסיק לצחוק.

אמן כל כך צבעוני וססגוני, עשיר באין סוף דימויים בהם הוא עצמו מופיע שוב שוב בהתגלמויות שונות כאשר הוא פשוט נקרע מצחוק, מתפתל מצחוק, אוחז את בטנו מרוב כאב צחוק. אם רואים יצירה אחרי יצירה בלי להפסיק זה ממש מדבק, הרי צחוק הוא דבר מדבק. הבקורת שלו כמובן צינית. הוא ציני כלפי הכל- כלפי המוות, כלפי ההיסטוריה, כלפי אלימות, כלפי המסורת, כלפי המשטר, כלפי החברה הסינית הלויאלית והצייתנית, כלפי החיים.
יואה הציג בביאנלה בונציה ב 1999. הציור שלו 'הוצאה להורג' ( Execution) נמכר ב- 2007  במחיר הגבוהה ביותר מכל אמן סיני אחר, בסכום של 6 מליון דולר.  יצירותיו, ציורי שמן ופסלי ברונזה, נמצאים באוספים שונים ברחבי העולם, ומוצגים במרחבים ציבוריים שונים, פארקים, כניסות למוזיאונים וכו'.

יואה מצליח להעביר את התחושה הזו שלפעמים חשים- שזה פשוט חזק ממך, כך שכל מה שנותר לך לעשות הוא פשוט לצחוק על הכל עד כאב ודמעות.

אני כל כך אוהבת סנוניות. כשגרתי בחיפה ברחוב מסדה נהגתי להתבונן בהן רבות – מתרוצצות בשחקים בהנאה רבה, משתוללות הלוך ושוב בין מרווחי הבניינים, משתובבות עם הרוח וצווחות קולות של שמחה והיתול.
לכן אני כל כך אוהבת את היצירה המופלאה הזו-  'הסוס המרחף על סנונית מעופפת'.

'צ'יאן לי מה' 千里马 או 'סוס האלף לי'* הוא סוס המסוגל לדהור למרחקים ארוכים בלי להתעייף (בערך 400 ק"מ ביום). משלחת שיצאה בשנת 104 לפנה"ס בהוראתו של הקיסר וו-די (Wu Di) הביאה עמה בחזרה זן ייחודי זה של סוסים מאזור אוזבקיסטן (פרגנה). יכולות אלה של דהירה למרחקים השפיעו ושידרגו את השלטון בתחום הצבא, כיבוש שטחים וניהולם.
סוס זה גם ניתן כמתנה לאישים חשובים וסימן אותם כרמי מעלה ומעמד.
(תמיד מדמיינת  לי את מרדכי בלבוש מלכות ועטרת זהב רכוב על סוס…)

לכן לא מפליאה ההתפארות בו והבחירה להנציח אותו ביצירת אמנות.

'סנונית מרחפת' היה כינויה של ליידי צ'או (Chao), אשת הקיסר צ'אנג די (Cheng-Di) שניתן לה בזכות יכולות הריקוד המרשימות שלה. אם ננסה לדמיין לעצמינו איזושהי מקבילה דימויית לתרבות שלנו כאן ועכשיו, כנראה שזה יראה משהו כמו טנק מרכבה על כף ידה המעודנת של שרה נתניהו.

הסוס מדלג באצילות ובשיווי משקל מופלא ופרסתו על גב סנונית המפנה מבטה כלפיו בפליאה.
תחושת הקלילות והריחוף כל כך סוחפת ומרגשת וזאת למרות היותו עשוי ברונזה יצוקה**.
טכנולוגיה מתקדמת זו, שתרמה רבות לאמנויות, באה לידי ביטוי בתקופת שושלת חאן שעלתה במאה השנייה לפני הספירה.***

במשך מאות שנים של ההיסטוריה הסינית סוסים נחשבו כחיות עם יכולות מסוגלות יוצאות דופן וכוח סיבולת. 'Qianlima' ('צ'יאן לי מה') הוא כינוי סיני ספרותי לאנשים עם כישרון חבוי ויכולות גבוהות.

'הסוס' כנושא המשיך להעסיק, לאתגר ולרתק אמנים, אספנים ואוהבי אמנות רבים במשך מאות שנים קדימה בזמן ובכך הפך למוטיב חוזר בתרבות ובאמנות הסינית.

____________________________________________________________________________

* 1000יחידות לי = 500 מטר.

**מידותיו: 34.5 ס"מ גובה, 45 ס"מ רוחב.

*** 'הסוס המעופף' נחשף בחפירות ארכיאולוגיות ב 1969 ב'וו וויי' (wu wei) שבמחוז גאנסו
ובלט בייחודיותו מתוך כ- 200 דמויות נוספות של סוסים, מרכבות ולוחמים.