Kan China Art

Inbal Zakai 看 Chinese Art

Category: אמנות עכשוית

איך גשם נוצר בציורים סינים

הצייר הסיני המודרני פו באו ש – מחבק האבנים

במבט ראשון ושטחי נדמה שפו באו ש הוא אמן מסורתי, עוסק במדיום של הדיו, בציורי נוף ודמויות.
בציורי הדמויות שלו, הדמויות לבושות בגדים סינים עתיקים ומסורתיים. נדמה כי טכניקת הדיו בה הוא עושה שימוש היא מסורתית. וכן העיסוק בגילוף כאומנות (craft) סינית מסורתית מדגישה אולי את היותו אמן הממשיך ליישם ולממש את המסורות הסיניות העתיקות.

פו באו ש - במעל ההר - כתמי דיו מופשטים- שנות ה-40

Fu Baoshi- Mountain Dwelling 1940s

ומנגד, עם היותו מיומן מאוד בשיטת ציורי הדיו המסורתית, עבודותיו לעיתים נראות "מודרניות". הצורות החצי אבסטרקטיות, משיכות המכחול הקינטיות, והחומריות של הדיו מזכירים לנו ציורים מודרניסטים מערביים כמו של פול סזאן וואסילי קאנדינסקי. על אף שהוא בהחלט היה מודע לעמיתים מערביים אלה, הוא חיפש אחר מקורות למודרניות במזרח אסיה- וליפן היה חלק ניכר בחיפושיו. (Chung, 4)

תערוכה מופלאה של ציוריו והחותמות שגיף הוצגה בשנת 2012 במוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק, תחת הכותרת:
Chinese Art in an Age of Revolution: Fu Baoshi (1904–1965)

הוא נולד בשם פו צ'אנג שנג (Fu Chengsheng) למשפחה ענייה במחוז ג'יאנג שי, בעיר נאנ צ'אנג. עד גיל 14 הוא אינו מקבל השכלה פורמלית כלשהי. אביו, פו דה גווי Fu DeGui היה איכר שעזב את משפחתו בXinYu עקב מחלה, והיה מתקן מטריות לפרנסתו. אמו הייתה איכרה. על אף שהמצב הכלכלי של המשפחה מנע מפו באו ש הקטן ללכת ללמוד, הדחף היצירתי שלו כבר החל לחפש ביטוי בגיל מאוד צעיר. הוא ראה ציורים על כלי פורצלן, קבל השראה והחל לצייר כבר בגיל 6. בזכות חבר משפחה קיבל אישור להשתתף באופן לא פורמלי בשיעורים פרטיים של לימודי סינית קלאסית. כדי להקל על המצב הכלכלי של משפחתו, עבד כשוליה בחנות קרמיקה כשהיה בן 12.

כבר בגיל 7 או 8 כשידע כתיבת סימניות בסיסית, קיבל השראה רבה מן הכתב והחל לחרוט סימניות על חותמות אבן ועץ וליצור עיצובים גרפיים לכתב הסיני. הוא המשיך ופיתח מיומנות זו במשך כל חיו.

ב-1917, בהיותו בן 14, פו נכנס ללמוד באופן פורמלי בחטיבה היסודית של בית הספר הנורמלי הראשון בג'יאנג שי ומשם ממשיך ללימודי תיכון ( 1921-26) שהכינו אותו להיות מורה. בתחילה בחר בלימודי השפה האנגלית אבל אז בחר לשנות את ההתמחות שלו לאמנות. מותו של אביו באותה השנה, 1921 הוסיף מתח למצב הכלכלי ופו החל למכור חותמות שחרט והכין ובהתאמה שינה את שמו ל 'באו ש' Baoshi בעל המשמעות מחבק האבנים 抱石.

פו באו ש - גשם בין ערביים - 1945

Fu Baoshi – Whispering Rain at Dusk 1945

מלבד תרגום השם כביטוי לתשוקה שהייתה לו כלפי חריטה וגילוף חותמות, פרשנויות נוספות ניתנו לשמו, האחת היא השערה שהשם הוא ביטוי להערצתו כלפי המשורר ההיסטורי Qu Yuan שבגלות אשר בצער צעד למעמקי נהר מילואו בעודו מחבק אבנים.

פו מגיע ליפן בין השנים 1933-35 עם מטרה מאוד מסוימת, לקדם את ההשכלה שלו ולהרחיב את התפיסה האמנותית שלו. הוא מתמקד בלימודי תולדות האמנות ותרגום של טקסטים יפנים וכן מכין יצירות לקראת תערוכת יחיד שלו בטוקיו. במשך תקופה זו בה הוא שוהה ביפן ומעמיק בלימודי האמנות המעשית ובלימודי תולדות האמנות הוא סופג השפעות משמעותיות ממוריו בפרט ומעולם האמנות של יפן בכלל.  השפעות אלה אינן נעלמות אלא חוזרות ומופיעות בגוף עבודותיו בכל פעם באופן יותר יציב, עמוק ומדויק, בהמשך חיו, עוד עשרות שנים לאחר שהייתו ביפן.

ביבי נתניהו מזהב – לשמור על הציניות ולהמשיך לצחוק

לאחרונה הייתה לנו הזכות להיות עדים לרגע היסטורי שתועד וצויין כמובן בזכות יצירת אמנות מופלאה. הרגע בו ביבי הפך לטוטם, פסל מזהב.
כנהוג במדינות שונות ברחבי העולם, הצבת פסל העומד במרכזה של כיכר גדולה הממוקמת למרגלות הממסד הראשי/ממשלה/עירייה, ומטרתו לשקף ולסמל לאומה/ציבור/עם את השקפת העולם וערכי היסוד של הממלכה השולטת באותו עידן. אירוע מרגש וביקורתי שכזה הזכיר לי את ההצבה הרגעית של אלת הדמוקרטיה בכיכר טיאן אן מן, ממש אל מול דיוקנו של מאו, אי אז באירועי 1989, אך במחשבה שניה החלטתי דווקא לכתוב על הציניות הקסומה של האמן הסיני – יואה מין ג'ון– שפשוט לא מפסיק לצחוק.

yue minjun – לא מפסיק לצחוק

אמן כל כך צבעוני וססגוני, עשיר באין סוף דימויים בהם הוא עצמו מופיע שוב שוב בהתגלמויות שונות כאשר הוא פשוט נקרע מצחוק, מתפתל מצחוק, אוחז את בטנו מרוב כאב צחוק. אם רואים יצירה אחרי יצירה בלי להפסיק זה ממש מדבק, הרי צחוק הוא דבר מדבק. הבקורת שלו כמובן צינית. הוא ציני כלפי הכל- כלפי המוות, כלפי ההיסטוריה, כלפי אלימות, כלפי המסורת, כלפי המשטר, כלפי החברה הסינית הלויאלית והצייתנית, כלפי החיים.
יואה הציג בביאנלה בונציה ב 1999. הציור שלו 'הוצאה להורג' ( Execution) נמכר ב- 2007  במחיר הגבוהה ביותר מכל אמן סיני אחר, בסכום של 6 מליון דולר.  יצירותיו, ציורי שמן ופסלי ברונזה, נמצאים באוספים שונים ברחבי העולם, ומוצגים במרחבים ציבוריים שונים, פארקים, כניסות למוזיאונים וכו'.

יואה מצליח להעביר את התחושה הזו שלפעמים חשים- שזה פשוט חזק ממך, כך שכל מה שנותר לך לעשות הוא פשוט לצחוק על הכל עד כאב ודמעות.

על מולטיפוקל, הסוואה, צלפים ופרפרים

צלף ממוקד על המטרה שלו, נדמה כי רואה אותה בבירור מוחלט וכי אין דבר מלבדה . עד הרגע שבו הוא מעלים אותה.
הפרפר מרפרף, חמקמק, נעלם וחוזר.
'שקוף למשתמש' – התערוכה של איילת זהר בגלריה 'מינוס אחד' מלאה בסדרות של ציורי שמן ואקריליק על בד, רישומי דיו, אובייקטים וחיתוכי עץ, וידאו, קולאז'ים ואפילו טפט אחד באמת מופלא. 31 שנות יצירה ואוסף ה'ארץ'.

התבוננות מקבילה על כמה מישורים חושפת את ההשפעה וההתערבבות העצומה של האמנות האסייתית עם דימויים ארץ ישראלים. בהסוואה.

סוגים שונים של קומופלאז' המייצרים רשתות הסוואה צבאיות.
נופי הרים המסתירים כפרים, אוכלוסיות ומציאות מקבילה.
אירוטיקה מאחורי מחיצה.
אמנות ישראלית מזרח תיכונית בהסוואה של אמנות מזרחית אסייתית.

בדרכי לתערוכה עברתי על הדרך באחד העם 32- 'גלריה 32'

ושמחתי למצוא בה יצירה אחת של אמן סיני אחד- ליו בו לין (Liu Bolin) ממחוז שאן דונג, הוא מציג ברחבי העולם כולו, לא ניתן להסוות את העובדה שהנושא העיקרי בעבודותיו הוא הסוואה, בכל פעם בתוך סביבה שונה הוא הופך עצמו לרואה ובלתי נראה.
על כן הנה אני מחברת אותם יחד על אף שהם שונים בתכלית.
בתמונה מיד תראו  את החלון המשתקף על מסגור העבודה- אך תוכלו למצוא את האמן עצמו פשוט עומד שם בין כל המגזינים, ממש באמצע.

Liu Bolin in 32 Gallery TLV

Liu Bolin in 32 Gallery TLV

© 2017 Kan China Art

Theme by Anders NorenUp ↑